שיעור באחריות: על הכנת שיעורי בית

 

את ההתמודדות עם שיעורי הבית אני חווה בשני ה"כובעים" שלי – גם בכובע המקצועי, וגם כאמא לשלושה ילדים, שמחנכת אותם כבר מגיל צעיר להכין את השיעורים שלהם לבד, ללא עזרתי.
 
נושא הכנת שיעורי הבית הוא בראש ובראשונה שאלה של אחריות – על מי מוטלת האחריות לדעת מהן המטלות ולוודא כי הן מבוצעות? מי תפקידו לבדוק שהילד עונה נכונה? האם זהו תפקיד הילד? ההורה? או אולי המורה? רוב החיכוכים והעימותים הביתיים סביב השיעורים נובעים לדעתי מהעובדה שעניין האחריות אינו מוגדר כהלכה.
 
אני מאמינה כי האחריות להכנת השיעורים היא אחריות הילד בלבד. תפקיד המורה הוא לבדוק את הכנת השיעורים ואת איכות העבודה. תפקיד ההורה מסתכם במינימום האפשרי – בדאגה לכך שלילד יהיו האביזרים להם הוא זקוק – בריסטולים, טושים וכו'.
 
האחריות להכנת השיעורים מתחילה כבר בכיתה – על הילד להעתיק מהלוח את השאלות ואת ההנחיות בצורה נכונה, אל היומן או אל המחברת של אותו מקצוע. לאחר מכן, באחריותו לשבת ולהכין אותם. ההורה יכול לסייע לילד אם משהו לא ברור – אך הוא לא יכול וגם לא צריך לעקוב אחר כל מה שנלמד בכיתה. אין שום סיבה שהורה יאלץ ללמוד שוב את לימודי הלשון או הגיאוגרפיה, במיוחד כאשר מדובר ביותר מילד אחד...
 
ילד שלא רוצה לקחת את האחריות על הכנת השיעורים מסגל לעצמו הגנות שונות:
 
- שקרים: "אין היום שיעורים", "כבר עשיתי בכיתה" – אלו דרכים של הילד לנסות לחמוק מהאחריות.
 
- "לחפף" את השיעורים: הכנה מהירה ורשלנית של השיעורים מעידה גם היא על חוסר לקיחת אחריות אמיתית על השיעורים.
 
- עשיית השיעורים כבר בכיתה: יש ילדים שממהרים לענות על השאלה עוד לפני שהמורה סיימה לכתוב אותה על הלוח. כך הם חוסכים לעצמם את ההתמודדות המעמיקה יותר בבית.
 
- "לא יודע מה היו השיעורים": זו התשובה שגורמת להורים להתחיל לעשות את טעויות שלהם – להתקשר להורים אחרים ולברר מה השיעורים, לעשות הסכמים שונים עם המורים – או פשוט לעשות את העבודה במקום הילד. באופן זה ההורים למעשה מסירים את האחריות מהילד, וכמובן שהוא גם לא לומד דבר.
 
חשוב להבין כי העברת האחריות אל הילד היא העצמה שלו, ותסייע לו גם בעתיד – בלימודים הגבוהים, בשוק העבודה וכו' – לקחת אחריות על מטלותיו.
 
אחרי כשכבר מתיישבים להכין את השיעורים, צריך גם אסטרטגיות נכונות להתמודדות עם החומר – לדעת איך מנסחים תשובה, להתארגן בצורה נכונה במרחב הדף וכמובן לזכור את החומר הנלמד בכיתה. בכיתות הגבוהות נדרשת התמודדות עם משימות מורכבות יותר, כגון הבעת דעה על הנושא הנלמד, כתיבת החומר כדו-שיח וכו'. תפקיד ההוראה הוא לוודא כי ילדו רכש אסטרטגיות אלו, ובמידת הצורך לפנות לעזרה מקצועית.
 
כיצד תוכלו לסייע לילדכם לפתח את העצמאות בהכנת השיעורים? הנה כמה עצות:
 
- כבר בגיל צעיר יש לאפשר לילד שלא הכין שיעורים להגיע ללא השיעורים לכיתה - ולהתמודד עם ההשלכות שיהיו לכך מצד המורה. זכרו – לא תמיד נוכל להגן עליהם, ורצוי שילמדו זאת כבר עכשיו.
 
- אם הילד מגיע הביתה בלי השיעורים – עליו ליצור קשר עם חבריו ולהשיג את מה שנדרש – גם אם יצטרך ללכת לביתו של החבר ולהביא זאת.
 
- לאחר שהילד סיים את השיעורים – אל תבדקו ואל תתקנו אותם. זאת אחריות המורה. אם הילד לא ענה נכון – הוא יאלץ להתמודד עם כך בכיתה.
 
- אם הילד לא מספיק לכתוב את המטלה בכיתה, הוא יכול למשל לצלם אותה בטלפון הנייד ממחברת של ילד אחר, או לצלם את הלוח.
 
- אם הילד מבקש מכם שתשבו אתו להכנת השיעורים – בדקו האם מדובר בקשיים אמתיים בהתמודדות עם החומר או רק בהרגל שיש לשנותו.
 
במידה ולילד אכן יש קשיים אובייקטיביים, אפשר וכדאי לפנות לעזרה מקצועית. הכנת השיעורי בית עם גורם מקצועי ומנוסה תתרום לילד, וחשוב לא פחות - תפחית מכם ההורים את המתח ותשים קץ לדינמיקה של התנצחויות אינסופיות סביב נושא השעורים.
 
מכון "אותיות" מציע חוגים וסדנאות מקצועיות בהעצמה בשיעורי בית, אשר מסייעות לילדים בנושא ההתארגנות הנכונה וברכישת אסטרטגיות למידה נכונות. כלים אלו יסייעו לילד לפתח עצמאות בהכנת השיעורים ולהתמודד איתם לבד בעתיד. גם כאן - על הילד מוטלת האחריות להגיע לחוג, להחליט במה הוא רוצה להתמקד בכל פעם ולהביא עמו את הספרים והמחברות הנדרשים.
 
זהבה קלנר,
מייסדת ומנהלת מכון "אותיות"